פסק-דין בתיק ת"א 1134-06

רקע וכתבי טענות

לפניי תובענה לפינוי מקרקעין וכן תובענה כספית שמקורה בטענת התובעים, כי הנתבעים פלשו לשטח שחכרו התובעים ממנהל מקרקעי ישראל ועשו בו שימוש במהלך השנים. על כן, מבקשים התובעים שהנתבעים יתפנו מאותו תא שטח, וגם ישלמו להם דמי שימוש.

בכתב התביעה נטען, כי התובעים חוכרים ממנהל מקרקעי ישראל את המגרשים שמספריהם 91 ו-39/2 בגוש 1589 במושב נוגה. נטען שהנתבעים הם שכנים של התובעים והם חוכרים, בין היתר, את המגרש 38 במושב. טוענים התובעים שבשנת 1996, בנו הנתבעים סככת עבודה במגרש 38, הממוקמת בחלקה במגרשים דלעיל של הנתבעים, כאשר שטח הפלישה הוא 239 מ"ר. נטען, שהתובע 1 פנה אל הנתבעים בדרישה שיפנו את הסככה, אך ניסיונותיו עלו בתוהו. עוד נטען, כי ניסיונות חוזרים ונשנים מטעם התובעים, לאורך השנים, להביא מודד למקום, עלו בתוהו בשל אלימות מצד הנתבעים וילדיהם. לבסוף הצליחו התובעים לבצע מדידה, וחוות דעת המודד צורפה לכתב  התביעה. נטען שהנתבעים פלשו לשטח ומחזיקים בו ללא כל זכות שבדין ותוך פגיעה בזכויותיהם של התובעים. מכאן מבקשים התובעים סעד של פינוי ותשלום דמי שימוש עבור 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.

בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, שדין התובענה להידחות מחמת התיישנות. נטען, שאין המדובר בזכויות של מקרקעין ולכן, נופלת התובענה בגדר הוראות סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, לפיו הנתבעים רכשו לעצמם את הזכויות בקרקע, במועד בו כבר חלפה תקופת ההתיישנות. לחילופין טוענים הנתבעים, כי חל שיהוי משמעותי בהגשת התובענה וזאת נוכח ישיבתם רבת השנים של הנתבעים בקרקע והיותם בני רשות בלתי הדירה במקום. טענה זו נטענה לחילופין תוך הדגשה כי זכויותיהם של הנתבעים בקרקע מוכחשות. מוסיפים הנתבעים וטוענים, שהם עושים שימוש בקרקע נשוא התובענה מזה עשרות שנים ואף השקיעו השקעות רבות במקום. הנתבעים מכחישים את המפה, אשר צורפה לכתב התביעה, בטענה, כי אינם יודעים את נסיבות עריכתה. לגופם של דברים טוענים הנתבעים, כי בשנים 1973-1974, הם הקימו בחלק הדרום מזרחי של נחלתם, סככה בשטח כולל של כ-500 מ"ר וכי משנת 1995-1996, הם שדרגו את המבנה הקיים באופן שפורט בכתב ההגנה. שלבי השדרוג נמשכו מס' חודשים לא מבוטל ולאורך השנים, התובעים לא פנו ולא דרשו דבר ולא הגישו כל תביעה, למרות שהנתבעים פעלו בגלוי. עוד טוענים הנתבעים, טענות בדבר היזק ראייתי ושינוי מצבם לרעה בעקבות העדר פנייה מטעם התובעים, אלא רק בשנת 2006.

היפוך סדר הבאת הראיות ונטל השכנוע

בדיון שהתקיים ביום 20/11/08 בפני המותב הקודם אשר דן בתיק, כב' השופטת' נחמה נצר, החליט בימ"ש כי הנטל להוכיח את הטענות מוטל מראשיתו ועד סופו על הנתבעים. לכן, נקבע שיש להורות כבר באותו שלב על היפוך סדר הבאת הראיות ונטל השכנוע. מחמת חשיבותם של הדברים, ונוכח מחלוקת מהותית שקיימת בין הצדדים לגבי משמעותה של אותה החלטה, אביא את הדברים מפי אומרם:

"אין ספק, כי לפחות בשלב זה לא יכולה להיות מחלוקת כי הסככה לאחסון חקלאי שהיא מושא הדיון נמצאת לפחות בחלקה בתחומי נחלה מספר 39 שהיא נחלתם של התובעים שכן גם המודד מטעם הנתבעים אישר כי הסככה שגודלה הכולל הוא 605 מ"ר נמצאת וממוקמת כך שלפחות 192 מ' ממנה נמצאים בתחום נחלה מס' 39 ו-62 מ' על נחלה מס' 91. בא כוח הנתבעים מבקש להישמע בטענה שגם אם אותה סככה ממוקמת בשטחים שעל פי הרישום אינם מהווים חלק מנחלה מס' 38 שהיא נחלתם של הנתבעים, עדיין עומדות לנתבעים זכויות החזקה והשימוש באותם מקרקעין מכוח חזקה נוגדת, זיקת הנאה, בר רשות על דרך התנהגות וכיוצא באלה טענות.

יש להצטער על כך כי הוצרכנו להמתין זמן כה רב לקבל את חווה"ד מטעם הנתבעים, שעה שעתה ברור ונעלם מספק כי הנתבעים אינם חולקים על העובדה הפיזית כי הסככה שבבעלותם ממוקמת בשטחים שאינם של הנתבעים.

בנסיבות אלו ברור כי הנטל להוכיח הטענות מוטל מראשיתו ועד סופו על הנתבעים. ולכן יש להורות כבר עתה על היפוך סדר הראיות ונטל השכנוע.

..."

בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי גם אם הורה בימ"ש כאמור, הרי המדובר באמירה מסויגת, לאותו השלב וכי הדברים היו נכונים לאותו שלב ההידיינות. נטען, שהנתבעים הכחישו, לאורך כל הדרך, את זכויותיהם של התובעים ולכן, הנטל הוא על התובעים להוכיח את זכויותיהם במקרקעין.

מנגד טוענים הנתבעים, כי בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים על ההחלטה דלעיל, נדחתה. על כן, על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח שהם מחזיקים בקרקע נשוא המחלוקת בזכות או שלתובעים אין זכות באותו השטח.

סבור אני, שאין לקרוא בהחלטת כב' השו' נ. נצר את מה שלא נרשם בה. כב' השו' נצר החליטה על היפוך סדר הבאת הראיות (ואכן כך היה בפועל) ונטל השכנוע. ברי כי, החלטתה של כב' השו' נצר ניתנה, כפי שנרשם הדבר מפורשות בהחלטתה, על רקע העובדה, שעל פי חוות הדעת של שני הצדדים, קיימת היתה לכאורה פלישה לשטחם של התובעים. חוות הדעת הסתמכו, למעשה, על מפה של הסוכנות ואכן, לא יכולה להיות מחלוקת, שעל פי מפה זו, עליה מבוססת חוות דעתו של המודד מטעם התובעים, חלק מסככות הנתבעים מצוי בשטחים שמוגדרים באותה המפה, כחלקות שמספריהן 39/2 ו-91. יחד עם זאת, אין בהחלטת השופטת הנכבדה דבר או חצי דבר, שיהיה בו כדי למנוע מן הנתבעים להמשיך ולעמוד על טענתם המכחישה את זכויות התובעים באותו תא שטח נשוא המחלוקת שבפניי ואת תקפה של המפה הסוכנותית והחלוקה על פיה. על כן, גם אם עבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבעים, אין פירוש הדבר שיש למנוע מהם להוכיח, לטעון ולנסות לשכנע, במאזן ההסתברויות, בדבר צדקתם לעניין המחלוקת האמורה שבין הצדדים. לא רק זאת, אלא שידועה ההבחנה בין נטל השכנוע לבין נטל ההוכחה. נטל השכנוע מוטל על צד זה או אחר, לפי העניין, ובמקרה דנן, על פי קביעת כב' השו' נצר, הוא מוטל על הנתבעים. יחד עם זאת, נטל ההוכחה יכול שיעבור וינדוד מצד לצד לפי העניין, ובמהלך הליך שמיעת הראיות. אין זה סביר בעיני לקבוע, שנטל הוכחת הזכויות בתא השטח המדובר, מקום בו הוכחשו זכויות אלה שוב ושוב על ידי הנתבעים, לפני החלטת כב' השו' נצר וגם לאחריה, מוטל על כתפיהם של הנתבעים. הדבר אל נאמר בהחלטת כב' השו' נצר. הוכחת עובדה זו, מלכתחילה, נוכח ההכחשה המוחלטת והמפורשת בכתב ההגנה, היתה מוטלת וכך נותרה, על התובעים וזאת גם אם, בסופו של יום, נטל השכנוע נותר, ע"פ החלטת הביניים, על כתפי הנתבעים.

ראיות הצדדים

מטעם הנתבעים הוגש תצהיר משותף למר חיים זמיר ודוד חיים-גינת. בתצהירם חוזרים המצהירים על טענות הנתבעים בכתב ההגנה ולכן, לא אחזור ואפרט את הדברים אלא רק אתייחס אליהם, במידת הצורך, במהלך הדיון וההכרעה בתובענה. לתצהיר צורפו תמונות בעלות חשיבות וכן מכתב של בא כוח התובעים. בהמשך, הגישו הנתבעים חוות דעת של מודד מטעמם, כמו גם חוות דעת שמאי לגבי עלויות, אשר כרוכות היו בהקמת הסככה, וזאת נוכח דרישת התובעים לתשלום דמי שימוש וטענת הנתבעים, כי אם יפונו מן המקרקעין, יש לפצותם בכסף. בשלב מסוים, בפתח הליך שמיעת הראיות, הודיעו הנתבעים, כי הם מוותרים על חוות הדעת של המומחה מטעמם והם ביקשו שהיא לא תהווה חלק מחומר הראיות. בא כוח התובעים הסכים לכך ואכן, חוות הדעת אינה מהווה היום חלק מחומר הראיות בתיק.

מטעם התובעים הוגשו תצהירים של משה ויוסי עזרא, אשר גם הם, למעשה, חוזרים על הטענות שבכתב התביעה.

טענות הצדדים בסיכומיהם

להלן, בתמצית, טענות הנתבעים בסיכומיהם:

·        הנתבעים הכחישו לאורך כל הדרך את זכויותיהם של התובעים במקרקעין נשוא התובענה.